נכתב לבלוג אחר שאני כותב בו מדי פעם...
ערב ליל הסדר - תשע"א
באוקטובר האחרון חזרתי מטיול בספרד. אבל לא על זה אני הולך לכתוב הפעם (אולי בפעם הבאה) אלא על משהו אחר.
ערב ליל הסדר - תשע"א
באוקטובר האחרון חזרתי מטיול בספרד. אבל לא על זה אני הולך לכתוב הפעם (אולי בפעם הבאה) אלא על משהו אחר.
כחובב צילום וגם כחובב אומנות עסקתי בתכנון הדברים שאני הולך לצלם, איזה ציוד אני אקח, איך לארוז את הכל, נכנסתי לאתרים שעסקו בספרד, חיפשתי צלמים מספרד בflickr ועוד ועוד - בקיצור "עבדתי בזה". אני חייב לציין שלא התאכזבתי, אכן זכיתי לראות נופים קסומים, אנשים, מבנים, מוזיאונים, מקומות ויצירות אומנות אשר גרמו לי הנאה מרובה וגם מאוד נהנתי. אך בצד כל זה קרה גם משהו שלא ידעתי לצפות אותו מגיע וכשהוא הגיע לא ידעתי מה לעשות - לראשונה בחיי נתקלתי בתופעה של "צילום תיירותי". תופעה שגרמה אצלי משבר בצילום
אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה "צילום תיירותי" ולמה זה גרם לי למשבר?
בשביל להסביר יותר טוב אתן דוגמא אחת (מיני רבות):
בזמן שביקרתי במוזיאון דאלי עמדתי מול תמונה, הסתכלתי עליה, קראתי מה שמה, ניסיתי להעמיק ולנתח את המרכיבים האומנותיים השונים, את החומרים שבהם דאלי השתמש ולנסות "להיכנס" לראשו של האמן. תוך כדי מה שאני עומד ומסתכל על התמונה נעמדה מולי גברת, הוציאה את המצלמה שלה, צילמה והמשיכה הלאה מבלי להסתכל על התמונה, מבלי לבדוק מה שם התמונה. בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שזו תופעה חד פעמית. אבל מכיוון שזה קרה בעוד הרבה מקומות הבנתי שמדובר במגפה המונית. לאט לאט התחלתי לסלוד מהעובדה שהבאתי מצלמה איתי לטיול או לחילופין התביישתי ללכת איתה תלויה על צווארי מכיוון שזה רמז שאני בטח "אחד מאלה". כל לחיצה על כפתור הצילום היתה מלווה ברגשות מעורבים.
כך, תוך כדי הטיול עצמו, מצאתי את עצמי מצלם פחות ופחות, ויותר שואל את עצמי לשם מה אנשים מצלמים את מה שהם מצלמים וגם קצת למה בכלל אני מצלם - משבר!
כשחזרתי ארצה תחושות אלה התחזקו במיוחד אחרי שכולם שאלו אותי איך היה? וגם כמה תמונות צילמתי, מכיוון שרק הייתי בתחילתו של המשבר לא ידעתי מה לענות ושלפתי את הנתון המספרי של התמונות שצולמו במהלך הטיול - נתון מפתיע בהתאם לעובדה שכולם ציפו ליותר...
התחלתי לצלם פחות, המצלמה נשארה לה בחדר בתוך התיק, חזרתי לצלם בפילם, חשבתי פעמיים לפני שאני לוחץ על הכפתור, בחרתי שלא לצלם באירועים חברתיים - למרות שזה מה שציפו ממני. הפסקתי להסתכל על תמונות באינטרנט או על אתרי צילום - משבר!
בתוך התקופה הזאת, הגעתי במקרה לבלוג הזה - העין. אחד הפוסטים שהוגדרו כ"פילוסופיה בגרוש" (כבר לא זוכר מה זה היה...), תפס אותי, בפשטות, ביכולת לעשות לי קצת סדר במחשבות. הבנתי שחיפשתי קצת הכוונה והדרכה (מקור השראה ולא מקור סמכות) כך נהפכתי לקורא קבוע שעוקב אחרי כל מה שמתפרסם, קורא, לומד דברים לא הכרתי, מתנסה, חושב מחדש על הצילום וגם מגלה משמעויות חדשות.
אז כאשר הקול קורא יצא לדרך הרגשתי שהגיע הזמן.
תודה לשאול על הבמה, אני חושב שזה הולכת להיות התנסות מעניינת.
ושיהיה לכולנו חג חירות שמח.
אייל
