אז מאיפה מתחילים את הסיפור?
מתחילים בדרך כלל מההתחלה... כשהייתי קטן, אחד הדברים שאהבתי זה ללכת לסבא שלי. תמיד הייתי מוצא שם אוצרות ומשחק בהם שעות. הייתי רואה את השקופיות של הנסיעות שלו לחו"ל. הייתי עובר על אוסף העטים שלו, על אוסף האולרים שלו – אתם מבינים את הרוח הכללית – זה היה גן עדן לילד סקרן.
יום אחד מצאתי במרפסת בתוך ארון המתכת שלו שני פריטים שישנו את חיי – מצאתי שם חצובה בתוך נרתיק עור ואת המצלמה של אמא שלי (כך נאמר לי) שהיא Zeiss Ikon Signal Nettar (את זה אני יודע להגיד היום, אבל אז היא הייתה המצלמה של אמא). בלי שום היסוס הלכתי עם האוצרות שלי לסלון.
פתחתי את החצובה, שמתי את המצלמה והתחלתי לצלם בלי פילם – אהבתי את הצליל. דמיינתי שאני הולך בעולם ומצלם את כל הנופים שסבא שלי צילם. הריטואל הזה חזר על עצמו כל פעם – במקום לראות טלוויזיה הייתי מוציא את המצלמה ומשחק בה.
כאשר גיליתי שלסבא שלי יש עוד מצלמה - pantex k1000 , זנחתי את המצלמה של אמא – בעיקר כי לזאת הראשונה היה צליל יותר נחמד וגם יותר עדשות ואפילו פלאש... איתה הייתי עושה מארבים לשכנים ומצלם בכאילו את סבא שלי שוטף את האוטו.
היו לי שעות רבות של אימון על "יבש" – אבל כל זה עמד להשתנות, כאשר יצאתי לשנת שירות, סבא שלי נתן לי את הpantex ואיתה העברתי את הצבא ועוד הרבה אחר כך (צריך לציין שאפילו עד היום – אבל זה סיפור לפעם אחרת).
לאחרונה בעקבות העיסוק שלי בצילום ובעקבות התארגנות של הורי למעבר דירה מצאתי את המצלמה של אמא והחלטתי להוציאה ממחשכי הארון לאוויר העולם ולהחיותה מחדש – היא לא אכזבה.
להפתעתי גיליתי שעוד מוכרים פילם 120mm, ושיש גם עדיין מקומות שמפתחים. כך גם נחשפתי לכל עולם הלומוגרפיה (עדיין מגבש את עמדתי בנושא).
צילמתי איתה בהמון חשש – הרוב הוא "על עיוור" אתה לא באמת יודע אם אתה בפוקוס, אם המהירות היא נכונה או הצמצם. העדשה היא שוות ערך לעדשה 75mm, המהירויות של המצלמה נעות בין מצב bulb דרך 1/25, 1/75, 1/200 – אתה יכול לשער שאתה בערך במהירות של 1/160 או כל מהירות אחרת עד לטווח של 1/200. המפתח של הצמצם הוא בין 4.5 ל22 ומכיוון שהעינית לא רואה מה שהעדשה רואה (אחד לאחד) כמו שהתרגלנו, אתה רק יכול לשער שאתה בפוקוס. ולא נקפח גם את הפילם של ה120mm, שיש בו רק 12 תמונות –זה הופך כל לחיצה ליקרה מפז.
מה שנותר לך זו חוסר הוודאות עד שתגיע ותראה איך התמונות יצאו...(וידוי קטן – אני חושב שאפילו לא ישנתי כמו שצריך לפני שהלכתי להוציא את הפילם מהחנות.)
כל זה גרם לי להתאהב בה יותר – וגם קניתי לה פילם צבעוני שאני "מת" לצאת איתו לעוד "נסיעת מבחן"
מקווה לעדכן עוד בהמשך במעללי עם המצלמה.
נ.ב – החצובה עם תיק העור אבדה ברבות השנים, אולי היא תצוץ עוד פעם מתישהו וככה ייסגר לו עוד מעגל. ובנוסף, הפס השחור בחלק מהתמונות הוא כתוצאה מבעיה בסורק ולא בעיה במצלמה.
